קורקינט חשמלי: ההיסטוריה ואיך זה בכלל התחיל…

שיתוף מהיר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

תוכן עניינים

קורקינט חשמלי: סקירה היסטורית

ההיסטוריה של הקורקינט החשמלי לא התחילה עם כל החנויות לתיקון קורקינטים ואופניים חשמליים שצצו בשנים האחרונות. קורקינטים חשמליים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני במיוחד בתל אביב, זה קל לחשוב שהם הם אשר הופיע רק בשנים האחרונות. 
 
ב-2018 חברת השכרת קורקינטים בירד הנגישה את הרכיבה לאלפי רוכבים פוטנציאלים כאשר נכנסה לישראל ואפשרה לכל אחד להשכיר קורקינט שיאומי. רבים מיהרו לאחר מכן לרכוש את אותו הקורקינט לעצמם מה שנתן פוש מאוד גדול לקורקינט שיאומי ששינה את כללי המשחק בשוק. 

עמה מה, ידעתם שהפטנט הראשון של אופניים חשמליים נרשם בשנת 1895 תאמינו או לא. רק שנה לפני שקורקינט הבנזין הראשון נוצר. 

אז יאללה בואו נעיף מבט אחורה בשנים ונראה איך כל הדבר הנפלא הזה התחיל…. 

1850-1895: ההתחלה היא עם אופניים חשמליים

לא ברור מתי בדיוק האופניים החשמליים הראשונים הומצאו. כן אבל רשום בדפי ההיסטוריה שהפטנט הראשון שנקרא "אופניים חשמליים" הוגש על-ידי הממציא אוגדן בולטון ג'וניור  מאוהיו, ארה"ב בשנת 1895. באופן מעניין, כתוב בפטנט ש "ההמצאה שלי מתייחסת לשיפור באופניים החשמליים". מה שאומר שהאופניים החשמליים כבר היו קיימים בזמנים הללו, לפחות על הנייר.

העובדה הזו לא עד כדי כך מופרכת, מנועים חשמליים הראשונים הופיעו כבר בשנת 1740. סוללות עופרת-חומצה (המצבר שיש במכונית), הומצאו בשנת 1859 על-ידי הפיזיקאי הצרפתי גסטון פלנטנה.

יתרה מכך, תלת אופן ראשון נוצר בשנת 1881 על-ידי גוסטב טרוב ועבר שדרוג באותה השנה על-ידי אירטון ופרי. ה- "כרכרה החשמלית" שלהם הייתה יכולה להגיע למהירות מרבית של 14 קמ"ש עם טווח נסיעה של 40 ק"מ.

זה לא יהיה מוגזם לחשוב שמישהו, בנקודת זמן מסוימת לפני שנת 1895, חשב על הרעיון לשלב אופניים עם מנוע חשמלי וסוללות.

הפטנט הראשון של אופניים חשמליים
הפטנט הרשום הראשון שמתייחס לאופניים חשמליים

1895-1910: קורקינט בנזין או קורקינט חשמלי

 בשנת 1896, האמבר, יצרן אופניים בריטי, הציג את האופניים הדו-מושביים החשמליים הראשונים במופע האופניים של סטנלי. ב-22 למאי 1897, האופניים הללו הגיעו למהירות של 60 קמ"ש.
 

מאחר וסוללות ניקל-קדמיום לא הומצאו עד שנת 1899, האופניים הדו-מושביים החשמליים של האמבר הונעו על-ידי סוללות עופרת-חומצה. דבר אשר הפך את האופניים לכבדים ומסורבלים.  

בעוד שאבות הטיפוס הראשונים של האופניים החשמליים נראים מצחיקים כיום, בשנים 1890-1910 הם נשקלו ברצינות בתור אלטרנטיבה ראויה.

אם נחזור לדבר על קורקינטים חשמליים, לא הייתה להם באמת תחרות בהשוואה לקורקינטים אשר מונעים על-ידי מנוע בנזין. זאת בשונה מהמצב של האופניים החשמליים. האופנוע הלא-חשמלי הראשון שהוצע למכירה היה בגרמניה בשנת 1894 על-ידי הילדברנד וולפמולר. הייתה לו מהירות מקסימלית של 40 קמ"ש. האופנוע הפך לכישלון כלכלי בגלל העלות הגבוהה שלו והקשיים הטכניים.

קורקינט Autoped בשירות הדואר
Autoped הוא אחד הקורקינטים המפורסמים בעקבות השירות שלו ברשות הדואר של ארה"ב

הקורקינט החשמלי נולד מחדש

הדור הראשון של האופניים הממונעים יצאו ב-1915. באוקטובר 1911, המגזין "Popular Mechanics" ציין אופניים חשמליים אשר היו יכולים להגיע למהירות מרבית של 56 קמ"ש. שיפור של 40% בהשוואה לאופנוע של הילדברנד וולפמולר. בנוסף, לאופניים החשמליים היו שלוש מהירויות שונות עם טווח נסיעה של 121 עד 160 ק"מ לטעינה.
 

בשנת 1919, חברה בריטית, פיתחה אופנוע חשמלי עם סירה. הרעיון היה שהסירה תישא את הסוללות. למרות שהאופנוע נרשם ככלי אשר נועד לנסיעה על הכביש, הוא נותר בגדר אב-טיפוס.

 במשך 15 השנים לאחר מכן, לא הופיעו המצאות משמעותיות בתחום האופניים החשמליים. הסיבה העיקרית היא יציאתו לאור של קורקינט ממונע בדלק בשנת 1916. הקורקינט היה מרשים ועבר לייצור המוני בארה"ב ובגרמניה. זה היה גם הקורקינט הראשון עם ידית אחיזה מתקפלת.

בשנת 1919, חברת ABC motorcycles הצטרפה למירוץ עם Skootamota אשר מונע ע"י דלק. הקורקינט הזה הפך לפופולרי עוד יותר מהקורקינט הממונע אשר כונה Autoped. האחרון היה גם בשימוש חברת הדואר של ארה"ב. Autoped היה יחסית יקר ולא הציע יתרון משמעותי על אופניים חשמליים שהיו זולים ממנו, יש אומרים שהכלי הזה הקדים את זמנו. ה- Skootamota היה קורקינט שרכבו עליו בעמידה, למרות שהוא הגיע גם עם כיסא אשר נועד לנסיעות ארוכות.

ההצלחה הפתאומית של הקורקינטים נתנה מוטיבציה לחברות מכל רחבי העולם להוציא עשרות מודלים ממונעים. רובם היו לא משוכללים, לא נוחים וקשים לתפעול. הדבר הביא לפגיעה מהירה בתדמית של הקורקינטים, אשר גרם לכך שרק אחרי שני עשורים האנשים שינו את דעתם שוב לגבם.

הפגיעה הזו בתדמית ככל הנראה האטה גם את הפיתוח והאימוץ של הקורקינטים והאופניים החשמליים.

למעשה, האופניים החשמליים נעלמו מעיני הציבור כמעט לחלוטין. ניתן היה למצוא אותם רק בסדנאות היכן שהממציאים פיתחו ועבדו על כלים חשמליים חדשים. 

הקורקינט החשמלי חוזר

אחד הממציאים הללו היה מאוריס לימלט. ב-1938 הוא הקים את חברת האופנועים החשמליים SOCOVEL. בשנת 1941 הוא החל לייצר את הקורקינט החשמלי שלו בכדי לפתור בעיות הקשורות לחלוקת דלק במהלך הכיבוש הגרמני.

לא רק שהקורקינט החשמלי יכול היה לעבוד ללא דלק, הוא היה גם קל משקל. דבר אשר הצית סקרנות בקרב הכוחות הגרמניים. בשנה הראשונה, SOCOVEL ייצרה ומכרה יותר מ-400 יחידות למרות מחירם הגבוה.

במהלך מלחמת העולם השניה, אוכלוסיית ארה"ב החלה לחוות מחסור בדלק. דבר זה הניע את מרל ויליאמס מקליפורניה לפתח את האופניים החשמליים שלו עם טריילר חד-גלגלי. מה שהתחיל בתור פרויקט קטן מהצד הפך לעיסוק המרכזי של מרל.

לאחר ייצור ומכירה מוצלחים של האופניים החשמליים שלו בארה"ב במהלך מלחמת העולם השניה, הוא החליט לחבור לעסק מקומי אחר וייסד את חברת Marketeer. החברה אשר ידועה היום כ-ParCar Corp ועדיין מפתחת ומייצרת כלי רכב חשמליים.

קורקינט Skootamota
Skootamota אחד הקורקינטים היותר פופולריים במאה ה-19

1940-1980: כולם רוצים קורקינט החשמלי

 בשנת 1938, חברת Salsbury המציאה מחדש את הקורקינט והציגה את ה-Motor Glide. הוא הפך להצלחה מסחררת וחברות קטנות וגדולות אחרות כמו Powell, Moto-scoot, Cushman, Rock-Ola ועוד הצטרפו למרוץ.
 

הפעם, הסטנדרטים היו גבוהים יותר. עד כדי כך שקורקינט אחד, ה- Cushman Airborne, אומץ ע"י צבא ארה"ב. במהלך התקופה הזו, קורקינטים ממונעים אשר היו רוכבים עליהם בעמידה לא היו בייצור מסיבי. הסיבה לכך שהקורקינטים היו כבדים וגדולים. פשוט לא היה היגיון בלנסות ולהפוך אותם לניידים. למרות החוזה עם צבא ארה"ב, Cushman נקלעה לקשיים כלכליים ונסגרה.

הפופולריות של הקורקינט ככלי תחבורה, וכן העלייה בדאגה לאיכות הסביבה תרמו משמעותית לפיתוח של מודלים חדשים של אופניים וקורקינטים חשמליים.

בשנת 1967, הכימאי האוסטרי קרל קורדש (אחד הממציאים של סוללת האלקליין) ייצר אופנוע חשמלי היברידי עם תא דלק וסוללת ניקל-קדמיום. באותה השנה, נהג מירוצי האופנועים פלויד קלימר, פיתח את ה-Papoose, אב-הטיפוס הראשון של אופנוע חשמלי תחת המותג אינדיאן המפורסם.

בשנת 1975, מייק קורבין, ממציא אמריקני ונהג מרוצים, הציג את ה- City Bike, אופנוע חשמלי חוקי. האופנוע, אשר צויד בשלוש סוללות, יכול היה להגיע למהירות של 48 קמ"ש ולמרחק של 64 ק"מ. בשנת 1974, קורבין קבע את השיא העולמי במהירות נסיעה על אופנוע חשמלי (266 קמ"ש), כאשר רכב על אופנוע בשם Quick Silver. השיא הזה החזיק במשך 38 שנים.

באותה השנה, יצא קטנוע קטן נוסף בשם Charger ע"י חברת Auranthic Corp, יצרן מקליפרוניה.

קורקינט Cushman-Airborne
Cushman-Airborne קורקינט ששירת גם בצבא ארה"ב

1980-2000: סוללת ליתיום באה לעולם

הטרנד אשר החל בשנות ה-70 המוקדמות המשיך. ממציאים עצמאיים פיתחו את האופניים והאופנועים החשמליים שלהם. בעוד שהם התמקדו בעיקר באופנועים חשמליים, התגליות וההמצאות שלהם סללו את הדרך לקורקינט החשמלי המודרני.

בשנת 1996, פג'ו הייתה הראשונה אשר החלה לייצר קורקינט חשמלי בייצור המוני.  הוא נקרא Scoot’Elec והגיע למהירות מקסימלית של 45 קמ"ש וטווח נסיעה של 40 ק"מ. הקורקינט החשמלי היה הצלחה אדירה והוא המשיך להיות בייצור המוני למשך 10 שנים. למרות שהוא היה דיי כבד ולא ידידותי לסביבה בגלל סוללות Ni-Cd , ה- Scoot’Elec היה ציו דרך בהיסטוריה של הקורקינט החשמלי.

1986, חברת Go Ped הציגה מחדש את הקורקינט הראשון עם מנוע בנזין שרכבו עליו בעמידה. בשנת 2001 החברה הוציאה מודל חדש שנקרא Hoverboard עם מתלים על שני הגלגלים.

ב-1991 הומצאו סוללות הליתיום ששינו את פניי התעשייה. בהשוואה לקודמיהן, ניתן היה לאחסן בסוללות הללו יותר אנרגיה והטעינה שלהן הייתה מהירה יותר. זו הסיבה שמכשירים מודרניים כמו מחשבים ניידים, סמרטפונים ומצלמות משתמשים כיום בסוללות ליתיום. מעל הכל, הסוללות הללו הן הידידותיות ביותר לסביבה בהשוואה לכל היתר.

קורקינט GOPED
יש הרואים בקורקינט גופד את הקורקינט המודרני הראשון

קורקינטים חשמליים מודרניים

לא לקח הרבה זמן עד שחסידי הקורקינטים שילבו את העיצוב של ה- Go Ped עם הטכנולוגיות החדישות והעדכניות של מנועים חשמליים וסוללות בכדי ליצור את אבי-הטיפוס הראשונים של הקורקינט החשמלי. 

 מינימוטורס בכלל יצרה כרטיסים למנועים חשמליים כאשר היא זיהתה את הפוטנציאל בקורקינטים והתחילה להפיץ את הGo Ped בדרום קוריאה. כמה שנים לאחר מכן היא כבר מפתחת את הדואלטרון הנחשק ושולטת בשוק הפרמיום  העולמי של קורקינטים חשמליים.  

חברת Myway החלה בתור פרויקט במוסך של נמרוד ספיר במושב אביחיל בשנת 2009. כיום היא ידועה בתור Inokim, אחת היצרניות המובילות של קורקינטים חשמליים.

E-TWOW  החלה בתור פרויקט מקומי ברומניה והיום היא אחת היצרניות הגדולות עם מפעלים בשתי יבשות.

קורקינט שיאומי שפרץ לחיינו בשנים האחרונות נמכר במחיר מנצח ובכך הביא את הקורקינט להמונים וגרם למהפכה בשוק. 

כיום, ישנם המון יצרנים של קורקינטים חשמליים אשר ממציאים מחדש את הקורקינט החשמלי, מוסיפים פיצ'רים חדשים ומעלים את הרף. הביקוש העולמי לקורקינט חשמלי גדל ובהחלט נראה שהוא כאן להישאר. 

 
קורקינט שיאומי M365
קורקינט שיאומי עשה מהפכה בתעשיית הקורקינטים כמו שהמודל T של פורד עשה בתעשיית המכוניות

עם פנים לעתיד: פחות מסים ויותר ידידותי לסביבה 

לקורקינטים חשמליים ישנם יתרונות רבים. הם הרבה יותר ידידותיים מאשר כלים שנוסעים על בנזין. בעוד שלקורקינטים ואופנועים עם בנזין ישנה צריכת דלק קטנה יחסית, משום מה הם עדיין פולטים בין פי 10-30 יותר פחמימן וחלקיקים מזהמים אחרים בהשוואה לרכבים (עם ובלי ממירים קטליטיים).

תיקון קורקינט חשמלי והתחזוקה שלו זה דבר פשוט יחסית לכלי תחבורה אחרים ויש חלפים זמנים גם למי שרוצה לעשות זאת בעצמו. כיום קורקינט חשמלי לא מחויב באגרת רישוי וביטוח כך שזה הופך את העסקה להרבה יותר משתלמת. 

כעת אנחנו רואים מדוע כל כך הרבה אנשים מתרגשים לגבי הטרנד הזה שנקרא קורקינט חשמלי, ומדוע הטרנד הזה לא הולך לחלוף בזמן הקרוב. אם אתם גם רוצים להיות חלק ממנו, כדאי לכם לקרוא את המאמר קורקינט חשמלי הכי טוב בישראל.

נותר רק לקוות שכמו שעגלות וסוסים פינו מקום למכוניות, בעתיד המכוניות יפנו את המקום לקורקינטים ואופניים חשמליים במרחב האורבני. שהעיריות והמדינה ישכילו לסלול תשתיות לכלים חשמליים ושאולי יום אחד יהיה אפשר להגיע למרכז תל אביב מרעננה או ראשון לציון על קורקינט חשמלי על תשתית ראויה. 

 

רק נוודא שאתם באיזורי השירות שלנו...

מפת איזור רעננה, רמת השרון, הרצליה, צפון תל אביב החדש

האם את/ה נמצא/ת בצפון תל-אביב, רמת השרון, רעננה או הרצליה?

מעולה! איך תרצו לדבר איתנו?

התקשרו או שלחו הודעה ואנחנו בדרך אליכם

058-444-6266

התקשר

אוף...

מצטערים, אך הניידת שלנו לא מגיע לאיזור שלך